וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים

שבֻעות | מועד חיטה

יום ראשון

15.3

מהתורה

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה (ויקרא כג, טו)

שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ: וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה: (דברים טז, ט-יב)

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְהֹוָה רֵיקָם: אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: (דברים טז, טז-יז)

הוא גם מועד בכורי חטה

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָֹה: מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאִוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיהוָֹה: (ויקרא כג, טו-יז)

וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַיהֹוָה וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָֹה: וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים: וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיהוָֹה לַכֹּהֵן: וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשֹׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם: וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: (ויקרא כג, יח-כב)

הוראה לכל ימי הבכורים (שעורה, חיטה, תירוש ויצהר)

וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהֹוָה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה
לֹא תַעֲשׂוּ: (וידבר כח, כו)

מספר היובלים

נח

באחד לחודש השלישי יצא מן התבה ויבן מזבח על ההר ההוא: וירא על הארץ ויקח גדי עזים ויכפר בדמו על כל חטאת הארץ כי נמחה כל אשר בה לבד מאשר היו עם נח בתבה: ויעל את החלב על המזבח ויקח פר ואיל ושה עזים ומלח ותור ובן יונה ויעל עולה על המזבח וישם עליהם מנחה בלולה בשמן ויצוק יין וישם עליו קטרת ויעל ריח ניחוח אשה לה׳: וירח ה׳ את ריח הניחוח ויכרות עמו ברית לבל יהיו מי המבול על הארץ לשחתה כל ימי הארץ זרע וקציר לא ישבתו קור וחום קיץ וחורף יום ולילה לא ישנו חקם ולא ישבתו לעלם: ויתן לנח ולבניו אות קשתו בענן לבל יהיה עוד מי המבול על הארץ לשחתה כל ימי הארץ. על כן הוקם ויכתב בלחות השמים כי יעשו את חג השבעות בחודש הזה פעם בשנה לחדש את הברית בכל שנה ושנה: כי חג שבעות הוא וחג בכורים הוא כפל חג הוא ולשני מינים החג הזה (משנה חג ומשנה משפט) ככתוב וחרות בו תעשהו. כי כתבתי בספר התורה הראשון אשר בו כתבתי לך לעשתו במועדו יום אחד בשנה: וקרבנו אמרתי לך למען יזכרהו בני ישראל ועשהו לדורותם בחודש הזה יום אחד בכל שנה ושנה: (ו, א-כב)

אברהם

ובשנה החמישית בשבוע הרביעי ביובל ההוא בחודש השלישי בחצי החדש עשה אברם חג בכורי קציר הקמה: ויקרב מנחה חדשה על המזבח ראשית התבואה לה׳ ופר ואיל ושה על המזבח עולה לה׳ ומנחתם ונסכיהם העלה על המזבח על הקטורת:

וירא ה׳ אל אברם ויאמר לו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים: ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך מאד: ובעצם היום הזה נמול אברהם וכל אנשי ביתו וכל מקנת כספו מבני נכר נמולו עמו: (טו)

לידת יצחק

ותלד בן בחודש השלישי בחצי החודש בימים אשר אמר ה׳ לאברהם בחג הביכורים נולד יצחק: (טז, יג)

יצחק וישמעאל באים לאברהם

ויהי בשבוע הראשון ביובל הארבעים וארבעה בשנת שתים היא השנה אשר בה מת אברהם ויבאו יצחק וישמעאל מבאר שבע לחג את חג השבעות והוא חג הבכורים אל אברהם אביהם וישמח אברהם כי באו שני בניו: כי מקנה רב ליצחק בבאר שבע והלך יצחק לרעות את מקנהו ושב אל אביו: ובימים ההם בא ישמעאל לראות את אביו ויבואו שניהם יחדיו ויזבח יצחק זבח לעולה ויעל על מזבח אביו אשר עשה בחברון: ויזבח זבח תודה ויעש משתה שמחה לפני ישמעאל אחיו ותעש רבקה עוגות חדשות מהיבול החדש ותתנן ליעקב בנה להביא לאברהם אביו מראשית פרי האדמה למען יאכל ויברך את בורא הכל טרם ימות: (כב, א-ד)

משתה ללבן

ובחמישה עשר לימים ההם עשה יעקב משתה ללבן ולכל הבאים עמו וישבע יעקב ללבן ביום ההוא ולבן ליעקב אם יעבר אחד מהם לרעה את הר הגלעד: (כט, ז)

קרבנות המועד

וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה בִּשְׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃ וְהִקְרַבְתֶּֿם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם אַיִל אֶחָד שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה׃ וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד׃עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים׃ שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם׃ מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם׃ (וידבר כח, כו-לא)

בחובות המועד

הטהרות לפני הערבת השמש יום קודם והתרחקות מטומאות.
אסורה מלאכת עבודה.
אך אשר יעשה לכל מאכל - עדיפה ארוחה בשרית ביום החג.
קריאה על המועד ולימודו.
עלייה לירושלם - שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה: שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָֹה:

מגילת המקדש

וספרתה לכמה שבע שבתות תמימות מיום הביאכמה את העומר התנופה תספורו: עד ממוחרת השבת השביעית תספורו חמשים‏ יום והביאותמה מנחה חדשה ליהוה ממושבותיכמה לחם סולת‏ חמץ חדש בכורים ליהוה: לחם חטים שתים עשרה חלות שני‏ עשרונים סולת תהיה‏ החלה האחת:

והביאומה ראושי ה‏מטות לשבטי ישראל ויקריבו קר‏בן את עולת‏ שנים עשר מנחתמה ונסכמה‏ כמשפט והניפו‏ בכורים‏ כוהנים יהיו‏ ואכלום בחצר הפנימית מנחה חדשה לחם הבכורים:

ואחר/ לחם חדש אביבות ומלילות/ והיה היום הזה‏ מקרא קודש‏ חוקות עולם לדורותם כול מלאכת עבודה לוא‏ יעשו חג שבועות הוא וחג בכורים לזכרון לעולם://‏

שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ

חודש השבועות

חג שבועות - האם נקרא כך משום שסופרים שבעה שבועות מהנפת העומר ועד ליום החג? לפי ספר היובלים ומגילות בית המקדש לחג השבֻעות יש משמעות הקשורה לכריתת ברית, שם נוסף לשבועה. שבועה היא התחייבות בין 2 צדדים שתוקפה נצחי ועֵד לה הוא ה׳. כל עוד שני הצדדים קיימים כן השבועה בינהם שרירה וקיימת, היא ברית. כשאחד מהבאים בברית הוא ה׳ עצמו, לא יפר את דברו או יעבור על שבועתו.

מועד חג השבֻעות לא נכתב בתורה אך מספר היובלים, מגילת המשמרות, מגילת המקדש, ומגילת המועדים - ארבעה עדים נאמנים, מתברר שתאריך החג הוא 15.3 בלוח המקראי, עליו ניתן לקרוא כאן. מספר היובלים נלמד כי ביום זה ממש נשבע ה׳ שלוש שבועות שונות, והוא נודע כמועד הבריתות ומועד חידוש הבריתות הקודמות.

1. בחודש השלישי התקיימה הברית בין ה׳ לנפש כל חי שלא יבוא עוד מבול: